קשה לומר שלגור פורת היה הרבה מזל בקריירה שלו. פעמיים הוא ירד ליגה, פעם אחת עם מ.כ. חיפה ופעם אחרת עם הפועל עפולה/גלבוע. פעם נוספת, וזה לגמרי לא תלוי בו, נסגרה לו הקבוצה. זה קרה אחרי שהאנשים שהתניעו את מ.כ. הבקעה, דורון הרציקוביץ' ומוטי אמסלם, לקחו את הרגליים בקיץ 2012 ועברו להשקיע בהפועל אילת ולטפל בה.
בסך הכל, פורת הוא אחד מאותם שחקנים שמקוטלגים כבנים של, והקריירה שלהם לא המריאה לאותם גבהים של האב. דוגמאות לא חסרות בארץ ובחו"ל. ובכל זאת, במשך לא מעט שנים הוא היה חלק מהנוף של ליגת קזינו ושיחק בהפועל חיפה, מכבי ראשל"צ (שם היה לו הכבוד להכיר את גיל "והתרגיל" סלע), מכבי חיפה, גלבוע/עפולה, עירוני אשקלון, גלבוע/גליל והבקעה, כאמור. לחלק מהמקומות הוא חזר, בחלק אחר המשיך יותר מאשר עונה אחת. רק בגלבוע/גליל, אותה עזב במהירות, לא מצא עצמו לחלוטין.
גדל בהפועל עפולה ושיחק איתה בליגה הלאומית. בנו של אריאל פורת, מהשחקנים הידועים ביותר בתולדות המועדון ועמק יזרעאל ומלך הסלים של הפועל עפולה בכל הזמנים. גור הוא אח למור ושירי פורת, כדורסלניות. גם האמא, רחל, שיחקה בצעירותה. פיייי, איזו משפחה פצצה.
היילייטים? גמר פיינל פור וגמר גביע המדינה עם מכבי חיפה ב-2009 ושני הפסדים שם למכבי ת"א והפועל חולון בהתאמה. ואפילו, אחד מוזר לגמרי, בקיץ 2006 כאשר התאמן עם אולימפיאקוס ביוון בזמן ששחקני הנבחרת שלה היו עסוקים עם נבחרת יוון באליפות העולם ביפן ב-2006, עת עבד בקבוצה רבי פנחס הגרשוני.
פורת אף פעם לא היה אתלטי במיוחד וגם לא מהיר, אבל הראה הקרבה, עשה מאמצים ותמיד נראה כמי שנותן כל מה שהוא יכול. פה ושם בלט בריבאונד, גם בחטיפות תוך שהוא קורא מהלך קדימה, אבל עיקר המשחק שלו התבסס יותר ויותר לאורך השנים על זריקות לשלוש.
בסופו של דבר, כצפוי ואולי כמתבקש, שיחק בהפועל עפולה יותר מבכל קבוצה אחרת. פעם בלאומית, פעם בליגת על וכך הלאה. זו היתה הקבוצה היחידה בה הצליח להעמיד ממוצע נקודות דו-ספרתי. כי בית זה בית, יו נואו, וקל ונוח בו יותר בטח אם מדובר בעונות שאותן עשה בליגה השנייה.
כך או אחרת, אחרת או כך, פורת, יליד 1979, קרוב מאוד לסיום הקריירה שלו בשעת כתיבת האייטמון (אוגוסט 2012). עשה מה שעשה, ועשה טוב ויעיל רוב הזמן, למעט כל אותם זמנים שבהם עשה פחות, כן?
יעשה מה שיעשה ונאחל לו שיהיה טוב לפחות כמו במגרשי הכדורסל ואף למעלה מזה.