במשך שנים רבות שמו של דושקו איוונוביץ' יצא למרחוק כמאמן קשוח שלשחקניו נשבר הזובון ממנו זה מכבר. תלונות על אנטיפתיות, על אימונים קשים מדי, על חוסר התחשבות בתהליך החלמה מפציעות. כאלה, יו נואו. לשיא הגיעו הדברים בקיץ 2009 כאשר אחרי הפסד של טאו ויטוריה בגמר הפלייאוף הספרדי לברצלונה החליטו מרבית השחקנים המובילים לעזוב, כיוון שלא ראו עצמם ממשיכים לעונה נוספת עם איוונוביץ'.
ההנהלה החליטה ללכת עם המאמן, שבנה את הקבוצה מחדש ובין השאר צירף לסגל אחד, ליאור אליהו. שוב היו פציעות, שוב חילופי זרים, שוב יחסים מתוחים, אבל העונה ההיא, 2009/10, הסתיימה באופן נדיר: 0-3 לויטוריה, ששינתה את שמה לקאחה לבוראל, וטיאטאה את ברצלונה שהחזיקה בתואר אלופת היורוליג ומחזיקת הגביע.
אז, דווקא אז ובאותו רגע, הוחלט בדירקטוריון כדורסלע-האתר שלאיש מגיע להצטרף סוף-סוף לסדרת מאמנינו. מאמננו הסורר, קראנו לו, זה שעושה פחות או יותר מה שהוא רוצה. זה שנקם בברצלונה על כך שפיטרה אותו שנתיים וחצי מוקדם יותר מתפקיד המאמן הראשי. מי יודע, אולי גם אחריתו של מאמננו האדמוני לשעבר תהיה כזו ביום מן הימים.