טוב, זה קל. ארז אדלשטיין אף פעם לא היה שופע שיער, אבל בצעירותו כוסתה פדחתו בגוונים ג'ינג'ים עד אדמוניים, וגם אופיו היה אדמוני עד ג'ינג'י. הלכו השיערות כמעט כולן, האופי נשאר דומה, אבל האיש מסרב לפקוד את פרקטי ליגת קזינו מזה שנים מספר ומעדיף להתבודד על כסא הפרשן בטלוויזיה או בעיתונים, שם הוא מרבה להפגין את תשוקתו למשחק ואת יכולתו לפרשן שפת גוף של שחקנים זרים. להנאתנו הרבה, כן?

אבל נדמה שמשהו פה מתפספס והולך, הולך ומתפספס, עם הזמן. האיש הזה היה צריך להגיע רחוק יותר, גבוה יותר, וכרגע זה לא קורה.
לעומתו, אנחנו עדיין מצפים ממאמננו העתידי לממש את מלוא הפוטנציאל שלו.