מי שראה את פאו גאסול בגיל 19 ומי שרואה אותו כיום, יכול לחשוב שהספרדי המוכשר-מאוד-מאוד הזה נעשה מפלצת של ממש עם הזמן. פעם הוא היה שחיף נקניקי ורך במיוחד והאמת היא, שגם היום הוא כזה. כלומר, הוא שואג בטירוף אחרי סלים שהוא קולע, נלחם בציפורניו באריות הצבע ב-NBA ומקפיד שלא לגלח את שיערו או את זקנו המדובללים המעניקים לו מראה של שמשון הגיבור בגובה של 2.15 או משהו כזה.

ועדיין, הוא רכרוכי. אין מה לעשות, זה בגנים. ב-DNA. לכן קראנו לו לאורך השנים 'גאסולינה', שילוב של תפוזינה, קלמנטינה ושל השיר הבלתי אפשרי ההוא, 'לה גאסולינה', קרוב לשבע מיליון צפיות ביוטיוב נכון לכתיבת השורות.

תמכה בתיאוריה הזו העובדה שגאסול הפסיד כמו נקניק בשני מעמדים חשובים במיוחד. ב-2006 הוא נעדר בגלל פציעה דווקא ממשחק הגמר של ספרד שהביסה את יוון בלעדיו באליפות העולם (פיייי קיבינימט, בגמר אליפות עולם בן אדם אמור לעלות על המגרש גם אם יש לו רגל אחת, לא?).

שנה אחר כך הוא הפסיד לעיני הקהל הביתי עם אותה נבחרת ספרדית נגד רוסיה בגמר אליפות אירופה, ורעדו לו הביצים והידיים מקו העונשין לאורך כל המשחק. ב-2008 הוא הפסיד כמו נקניק עם הלייקרס בגמר ה-NBA מול הסלטיקס. לא יכולנו שלא להתאכזב לרעה שוב ושוב מרכרוכיותו במאני טיים, ושאגנו את הסלענג 'גאסולינה' בשמחה מופגנת לאידו של הנקניק הספרדי.

ואז בא השינוי שבזכותו הוחלט כאן למחול לו ולוותר על הצמדת הגאסולינה לשמו. גאסול זכה עם הלייקרס באליפות ה-NBA ב-2009, המשיך לזכייה ראשונה והיסטורית של ספרד באליפות אירופה בפולין כשהוא ה-MVP של הטורניר והשלים אליפות שנייה בתוך שנתיים עם לוס אנג'לס כשהוא מתעלה במשחק השביעי בסדרה נגד בוסטון ומסיים אותו עם 19 נקודות ו-18 ריבאונדים.

למעשה, כבר אחרי הזכייה הראשונה באליפות ה-NBA הוחלט לוותר על השם, כדי לא לפגוע ברגשותיו. אחרי התארים הבאים כבר היה ברור שלא נקרא לו יותר גאסולינה אף פעם, אם כי הסלענג יישאר ויישמר ויוצמד, על פי שיקול דעתנו, לכל מי שיוכיח עודף רכות ויתר נקניקיות בעתיד. ובואו נגיד ככה: למפוארת, למשל, לעולם לא נקרא גאסולינה, כן?