הוווווווווו, סבתי עליה השלום מרים נפטרה ערב פסח בשנת 2003 והיא בת 80 שנים. גיבורה היתה. אשה צנועה ונעלה, הסתפקה במועט ודבר לא חסר לה. זכורות לי היטב מספר שנים בהן גרנו בתל-אביב-הכרך וביום הכיפורים צעדנו רגלית, רעיית הנשיא לעתיד והנשיא עצמו, להעביר שיחות נפש עם סבתי מרים עליה השלום במרפסתה החשוכה, שניזונה מאורות הרחוב יען כי לא הדליקה אור, לא הדליקה.
כה מעניין היה להפליג עם סבתי מרים עליה השלום בסיפוריה השונים מן העבר והווה. עלייתה ארצה, ימי תל אביב המוקדמים, הילדים, השכנים, החיים. חוש הומור מפותח היה לה ויש אומרים כי גם רקדנית לא רעה היתה.
דאגנית מאוד, משפחתית מאוד. תמיד דאגה שפלגי המשפחה יקובצו להם יחדיו והקשר יישמר ולא יאבד. נשואה היתה לסבי משה, עליו השלום, כמובן, שנפטר שנים רבות לפניה אי-אז ב-1981 זמן קצר לפני חגיגות בר המצווה שלי. אתקשה לשכוח כיצד הסתובבה סבתי מרים עליה השלום באירוע שנחגג אז לכבוד הגיעי למצוות ומצב רוחה עגום ושמח, והיא מזילה דמעות כאב ואושר גם יחד.
הודיתי לאל הטוב לא אחת על שזיכה אותי בכבוד הרב להיות נכדה של האשה המיוחדת הזו. אודה לו גם כאן, שמא יסור לקרוא בזמנו החופשי בכדורסלע-האתר וייתקל בדברים. וזאת מתוך הנחה שאין האל הטוב מקדיש זמנו לקרוא באזובי הניוז, נניח, ומתמקד במקומות הטובים ביותר שבנמצא.