מולי קצורין הוא האיש, לא פספסתם. והוא, כאיש שקול, נוהג לומר לפני חלק מתשובותיו את המלה 'הבט'. כבר ניסינו לרמוז לו בעבר שקשה להביט על דבר-מה שהוא מכוון לעברו כל עוד מדובר בראיון טלפוני או רדיופוני, אבל הוא בשלו.

"אז מה, מולי, איך החיים בצ'כיה, טובים יותר מישראל או לא?", ישאל אותו עיתונאי כלשהו. והוא ישיב: "הבט, מקצועית הכדורסל אולי טוב יותר בישראל. אבל בכל מה שקשור לבחורות, הו-הו, אין בכלל מה להשוות".

ומה הקטע עם שחור השיער? אהה, זה פשוט. פעם היה שיערו שחור, אחר כך האפיר, אחר כך הלבין-משהו, ולפתע, בוקר אחד, או שמא היה זה ערב סגרירי, התייצב מולנו מאמן חדש ששערו צבוע שחור-חזק, כאילו לא עברו על האיש כל אותן שנים והזמן עמד מלכת.

התקשינו להתמודד עם פעולה זו של קצורין, ועוד יותר מכך עם מראהו החדש. מאוד רצינו לומר לו: 'היי, הבט מולי, הבט על עצמך. זה לא הולם'.

בסופו של דבר לא אמרנו לו דבר, אבל כנראה שאחרים כן. כי יום אחד בהיר, או שמא היה זה ערב קריר, פתאום זה היה שוב קצורין הטבעי והלא-כהה. שווה אייטמון הקטע הזה יום אחד.