בעיה אחת עקרונית יש בסלענג הזה והיא, שאף פעם אין אחידות במספר היודים שבאים אחרי האות פ'. בעניין הזה יש פשוט ניצול של חוסר תשומת הלב הציבורית לפרטים הקטנים, כדי לעבור הלאה מבלי שאנשים ישימו לב למחדל הלשוני הזה.

ולענייננו. פיייי קיבינימט היא מעין קריאת קרב, זעקה קורעת לב שבאה מהבטן ואם לא משם אז מהלב עצמו. כעס וזעם אצורים שהתפרצו לרגע בגירסה עדינה יחסית. שהרי אם באמת היינו רוצים להוציא את מה שיש בפנים, זה היה נשמע גרוע בהרבה.

הקריאה הזו מופנית, אגב, לאו דווקא לאויבינו או שנואי נפשנו, אלא לעיתים מזומנות מדי נפלטת אפילו בהקשרים של אנשים אהובים במיוחד. דוגמאות? בבקשה: "פיייי קיבינימט, הוא שוב התעורר" (זעקת שבר מפי הנשיא שנייה אחרי ששמע את בכיו של תומר סלע הקטן מהחדר הסמוך, בשעה שניסה לסיים עוד אייטמון רב-חשיבות).

אבל האמת היא, כמו שנהג לומר בזמנו אורי מלמיליאן האליל, שנעשה ניסיון לשמור את הפיייי קיבינימט אך ורק למקרים בהם קיים באמת כעס אמיתי, ולא סתם התפנקות או עצלות. למשל: "פייי קיבינימט, כמה הוא מדבר השדר הזה, שישתוק קצת יאאא אולוהייים איתו".

ובמחשבה שנייה, בעצם, למה אני מתרגז כל כך מהמשחק ומהשדר הזה? הרי אפילו כלבים עזובים הוא לא מעניין.