שחקן נשמה אלמותי זה היה מבקיע סל ורץ לספר לחבר'ה. לפעמים, בימי סגריר כשאוסישקין או כפר המכביה היו ריקים יחסית, אפשר היה לשמוע את זעקותיו אחרי סל: ייששששש!

למעשה, נאווי היה דרור חג'ג' קדום, ראשוני. רכז שומר בחסד, מחבר את האנשים ומדביק אותם בהתלהבותו הבלתי ניתנת לכיבוש או לעצירה. עד היום, כשמודיעים בחדשות על אפשרות לסחף במדבריות הנגב כתוצאה ממבול צפוי, עולות תמונות של נאווי שוטף את המשטח באוסישקין בעבודת רגליים מאומצת ובזעקות קרב וצלילות לרצפה.

לימים הפך לעוזר מאמן שעבד עם מיטב מאמני הליגה. אדלשטיין, דרוקר, בירנבוים ואחרים, ועם כל אחד מהם הצליח. ברם אולם, ביצע טעות קשה כשלקח עליו את גבעת שמואל כמאמן ראשי לקראת סוף עונת 2006/07 ולא הצליח להשאיר אותה בליגה.

הלו, נאווי, בדיוק כמו שלא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי, אסור לשחק אותה מאמן ראשי לראשונה בקריירה בליגת העל, עם קבוצה שהסיכויים שלה להישאר קלושים.

טוב, נו, טעות טקטית בשיקול דעת. די אופייני, למען האמת. נאווי תמיד הלך עם הרגש, הלב, הנשמה והנפש, ולפעמים השאיר את הראש קצת בצד. לא נורא. אל תבכה, תבואנה שנים, ואחר לך יביא טבעת (אליפות).

עד אז שב בליגה השנייה עם הוד השרון ועשה חיל, אמן ואמן.