וכי מתי בפעם האחרונה התהדר שחקן בליגת העל בכדורסל, להלן ליגת קזינו, בשם המפואר "אלישי"? הבחור נשמע כאילו זה עתה משכו אותו באוזן היישר מדפי התנ"ך הקדושים, שם נלחם בעמלק או הנהיג את אחד השבטים, וזרקו אותו להילחם בצבע מול כל מיני אווג'ובים ועמלקים מודרניים עטורי ראסטות אחרים. ויכול להם. וזה הכול!!!

חוץ מהארומה הייחודית של שמו, לכדיר יש עוד כל מיני פוילע שטיקים מרשימים. לעשות הרבה ומהכול הוא עוד לא יודע – שהרי איך יידע, ועודנו ילד, זו חידה ותשובה לו אין – אבל קצת מהכול זה גם נחמד בתור התחלה. יש לו אתלטיות מרשימה, לכדיר, חוש נאה עד יאה לריבאונד בכלל וריבאונד התקפה בפרט, ואפילו ביד רכרוכית-משהו (במובן הטוב של המילה) מחצי-מרחק וצפונה. נאהב אותו לראות אותו גם שועט במתפרצת, קולע באחוזים טובים ומלהיב את 57 אוהדי רמת גן ביציע. פשששש? לא נכחיש זאת.

גדל במחלקות הנוער של רמת-גן, וזכור במיוחד הקרב בין בליך ר"ג שלו לעמק החולה של יוגב אוחיון בגמר ליגת העל לבתי ספר תיכוניים (מישהו חייב למצוא קיצור הולם לעניין הזה), שנייה לפני ששניהם נבעטו למעלה לקבוצה הבוגרת. כבר אז הדגים כדיר ידיים ארוכות וטובות להפליא ויכולת התמצאות מרשימה מתחת לסלים על-שם ליאור אליהו. אוחיון ניצח שם, אגב, אבל זה לא ממש משנה.

עוד לפני עונתיים (אכן כי כן, נדבקנו בסלנג הייחודי של ד. דבורין), כדיר הפגין ניצוצות (כמו רוח סערה, ע"ע רמי פורטיס) בקבוצה הבוגרת של ר"ג, אבל בעונה האחרונה תחת שרביטו הלא נראה של רובי בלינקו (יקום האדם שראה אי-פעם מאמן אוחז בשרביט), הוא כבר הפך לשחקן לגיטימי ויותר מכך בליגה. הוא קיבל בממוצע רק 16 דקות למשחק, אבל ניפק, סיפק והידק אחלה תוצרת של 7.5 נקודות ו-3 ריבאונדים. אם יקבל בעתיד 32 דקות למשחק – כך מרמז החישוב הפשוט – יפיק 15 נקודות ו-6 ריבאונדים בממוצע למשחק. וזה נאה. וזה מרשים. וזה לא מובן מאליו בכלל עבור שחקן ישראלי בליגה.

כבן 21 שנים אלישי זה. ינוקא הינו. ילדון הינו. אבל כמו שאוהבים לשיר במחזות זמר ישראליים משנות ה-70: זה הקטן גדול יהיה. שהרי נלחם בעמלקים בתנ"ך, אז מה כבר יעצור אותו כאן? אווג'ובי עטור ראסטות? נתקשה להאמין בכך.