האיש שמהווה מודל לחיקוי לפאו גאסול בכל מה שקשור לפריזורה ושיער פנים, הוא גם סוג של אניגמה: אם הוא הספיק לשחק במכבי ת"א, קונטיקט, מכבי ירושלים, עירוני רמת-גן, בני-הרצליה, הפועל ירושלים, עירוני אשקלון, הפועל ת"א וגלבוע/עפולה ובטח יש עוד, אז למה יש הרגשה כאילו פספסנו אותו קצת?

יכול להיות שזה לא הוא, זה אנחנו. תמיד היה נדמה כאילו כולם כאן מצפים שהפוטנציאל שלו או-טו-טו יפרוץ החוצה, ונקבל כאן איזה סופר-פורוורד שעוד לא נראה על פרקטינו, או לפחות איזה תנחום כהן-מינץ קטן ואלילי.

והוא? ייתכן שהוא רק רצה להיות עצמו: שחקן טוב, נחמד וחביב שיוצר לא מעט מיס-מאצ'ים על המגרש בזכות הקליעה שלו מבחוץ. חוסר היציבות של כהן-מינץ במהלך הקריירה לא מנע ממנו לבלות כמה שנים יפות בליגה הצרפתית, שם שיחק בשאלון סור-סון-קרואסון במשך שלוש עונות רצופות.

נו, מה רע? קצת יין טוב, צרפתית מכל עבר ונופים מדהימים לצילום, התחביב העיקרי שלו, לא הזיקו אף-פעם לאף אחד. וזאת לדעת: מהנעימים והאינטליגנטיים שבשחקני הכדורסל הוא מר אורי זה.

כן, אין ספק שזה אנחנו. פשוט איבדנו אותו בדרך.