פה ושם אנחנו רואים אותו על המגרש, אבל את רוב הזמן הוא מבלה על הספסל. אסוציאטיבית, שחר כהן מתקשר – בשליפה – לשתי קבוצות עיקריות. מ.כ. חיפה איתה ירד פעמיים ליגה בתחילת העשור, ועירוני אשקלון בחלק השני שלו.

העובדה שהוא כאן, בלינק המופתי 'זה א-ב של כדורסלע' היא אות וסימן לשחקנים אחרים, שלא חייבים להיות כוכבים גדולים כדי לזכות בערך אישי. נחישות, הקרבה, השקעה והתמדה, לצורך העניין, הן תכונות חשובות בפני עצמן ולשחר כהן יש את כל אלה, וגם יותר.

מה עוד אנחנו יודעים על הבחור הזה, מלבד היותו רגשן ולוקח ללב את הכדורסל עמוק פנימה, נפש יהודי הומייה?

למשל, שהוא שיחק בתחילת דרכו במכללה כלשהי, רק האל הטוב זוכר את שמה. למשל, שהוא בוגר מחלקת הנוער של מכבי ירושלים, קבוצה שהופיעה בליגת קזינו אי-שם באמצע העשור שעבר, אבל נמחקה ונעלמה, או שמא היא מסתובבת בליגות הנמוכות עד עצם היום הזה – מי יודע.

ולמשל, ששיחק במכבי הוד השרון והפועל חולון. תיפח רוחי – האיש הספיק הרבה. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא השחקן הכי ותיק בליגה שלא הכרתם.

כך או אחרת, אחרת או כך, כהן נמצא באשקלון מאז 2005 ונראה שמצא בה יעד נאה ומתאים. הוא משחק מעט, אבל לפעמים, כשאחד הבכירים פצוע, הוא מוזנק קדימה ומרביץ הופעה שלא היתה מביישת אף שחקן בליגה. עם צ'אקות מפתיעות, ריבאונדים נאים, מאבק על עמדה ועל כל כדור ומרפקים שעפים לכל עבר.

יליד 1975 הינו. אכן כי כן, אין לו עוד הרבה זמן לשחק. זו סיבה מספיק טובה לעשות לו טוב על הנשמה כבר עכשיו ולשחררו לשארית הדרך בידיעה שזהו, את שלו הוא עשה בכך שהונצח בכדורסלע-האתר.

לעולם לא ישכחו לו את אותם רגעים בהם רדף אחרי פורץ שגנב רדיו-דיסק מרכבו, ויחד עם אחד הזרים של אשקלון אז, מיירון אלן, לכדו את הגנב והחזירו את השלל למקומו הראוי. שחר כהן - קצין וג'נטלמן? לא נכחיש זאת כלל ועיקר.