און וואן האנד, שחקנית בעלת יכולת אישית גבוהה ביותר. סקוררית אדירה, עם שליטה מעוררת קנאה בכתום העגול, שיכולה להתחמם בשניות ולצבור נקודות בקצב מסחרר. ומצד שני, שחקנית הרפתקנית יתר-על-המידה לעיתים קרובות מדי, שגורמת לוויל ביינום של תחילת ימיו במכבי עלית להיות מבסוט מאוד מיחס האסיסטים-איבודים שלו.
ככה זה עם לירון כהן: מקבלים את הטוב עם הרע, אבל נראה שהטוב לוקח ובגדול. קשה לראות גארדית ישראלית שמתקרבת אליה מבחינת יכולותיה האישיות, שמתחרות בכבוד עם אלו של המקבילות האירופיות שלה.
כהן כבר הספיקה לשחק ולהיות בורג חשוב בקבוצה באירופה (אפולון), וגם בשתי הצ'ילבות הגדולות של כדורסל הנשים, אליצור רמלה ורמת-השרון, שם ליקטה בחדווה (יש לשער) תארים והישגים לרוב. בקיץ האחרון היא גם סחבה את נבחרת ישראל על הגב כל הדרך לאליפות אירופה, ואולי אותתה בעדינות כי שיאה עדיין לפניה. עדינות? נו, לא ברור. לפחות קולה מחוספסס וצורם משהו, כאילו קמה משנתה או סיימה פאקט סיגריות בזה הרגע.
אבל למה להיתפס לקטנות: היום היא בלאון, ספרד, משחקת היטב ועושה חיל. ויש להעריך שבו-זמנית גם היטב היא משחקת וחיל עושה. ומי שחשב שכדורסלע יפקיר את כדורסל הנשים, קיבלו נוגרה לפרצוף בזה הרגע. מהסוג שנראה כאילו גם לירון כהן מסוגלת לתת לך, אם רק תתעסק איתה קצת יותר מדי.