המקביל העברי לג'ו סמית' מבחינת נפיצות שמו הוא עוד שחקן שנכנס בצעירותו לרשימת "הפוטנציאלים" של הכדורסל הישראלי. הבעיה היא שבינתיים, "סמול-פורוורד העתיד של נבחרת ישראל" כבר חגג
29 (או שמא רק ציין בלי לחגוג, אל תהיו כאלה נדחפים), והוא אפילו לא סמול-פורוורד מחליף בהווה של הנבחרת.

מזרחי הוא תוצר מחלקת הנוער של חולון, שעבר בהפועל ירושלים, בגליל, באשקלון ובבני-השרון. הוא אלי לא אי של יציבות, אבל בהחלט לא היה מזיק אם היה מוותר על העליות והמורדות הקבועות תוך כדי עונה.

אתלט מהזן שבקושי גדל אצלנו הוא מזרחי זה. נשקו העיקרי הוא קליעה אבסולוטית ביד שמאל הקטלנית, שכשהיא מתחממת, שלשות נראות פתאום כמו ליי-אפ פשוט וקל. סיוטו הגדול של כל שומר, לא נכחיש זאת. שבעה מטר? יאללה. שמונה? אין בעיה. תשעה מטר? גם הולך.

לצערו הרב של האיש, לא על הקליעה לבדה יחיה השחקן, וכשאלמנטים בסיסיים כמו כדרור ומסירה נחשבים כנקודות תורפה אז יש פה בעיה. לפחות חלקית, אם כי לא כזו שתמנע ממנו להתקדם למקומות אחרים.

מאחוריו כבר ניסיון אירופי קצרצר באוקראינה, שם שיחק עם מאריופול בפלייאוף. לא מזמן יצא שוב לניכר, טעם ממנעמי פאריס העיר וראסינג הקבוצה, כחלק מקולוניית הכדורסל היהודית שהיגרה לצרפת. המנג'ר שלו היה אנטואן ריגודו חסר התקדים וזו סיבה מספיק טובה בפני עצמה לעזוב הכל ולשבת שנה בפאריס.

האם דווקא שם, כשהוא רחוק מזכוכית המגדלת הישראלית, הצליח לפרוח? נו, מסתבר שלא. האיש חזר הביתה אחרי עונה אחת, הצטרף למכבי חיפה והרביץ סל ניצחון נאה כרפאל נגד הפועל ירושלים בחצי הגמר, רק כדי להיות זה שידו קצרה מלעצור את הצ'אקה המנצחת של בריאן טולברט מחולון בגמר עצמו. כי אלו הם החיים, מושון. והחיים - בדיוק כאלה הם.