טיפוס קשקשן זה שולט בארץ הגליל, כך נראה, אחרת אין דרך להסביר את יכולתו לצוף מעל פני המים כל כך הרבה שנים ולגולל סיפורים מסיפורים שונים בקצב של 226.4 מלים לדקה. זקני הדור זוכרים לו גם הסתבכות חמורה כלשהי שהביאה עד להרחקתו מהנהלת גליל עליון, אבל עובדה שחזר בסוף מהבק-דור (אחרי פיקנרול עם קטש, כמובן). בדבר אחד הוא צודק: הפועל גליל עליון בלי עמית גל היא לא אותו דבר.

גל, מסתבר ומתברר בו-זמנית, מכיר מקרוב את כל בכירי המאמנים והשחקנים בכדורסל הישראלי. באיזשהו מקום, כולם היו בניו. מי יותר ומי פחות, אבל היו. הוא נוטף ניחוחות קיבוציים תחמניים משהו בדברו על הייחוד שבגליל, על התנועה הקיבוצית, הסמליות, השורשיות, המושבים שמסביב, הילדים של הגליל, והילדים והילדים, ושוב הילדים, ואף פעם לא שוכח את קרית שמונה. גם היא חלק מהעניין וגדולי מתופפי התופים ביציעי כפר בלום לאורך השנים, זאת לדעת, מגיעים מהקריה.

לזכותו ייאמר, שהוא איש שחולם חלומות ומצליח להגשים אותם. בחלומו ראה את עודד קטש ודורון שפר חוזרים לגליל אחרי פרישתם והנה זה קרה. לא מן הנמנע, ואפילו די בטוח כל עוד עמית גל בסביבה, שגם קוז'יקרו יגיע לסיים את הקריירה ליד בית הוריו.

מה היה עושה עמית גל אלמלא היתה קיימת הפועל גליל עליון? אולי חולב פרות בקיבוץ, או פוצח בקריירה מוצלחת כסטנדאפיסט גולה בכרך הגדול המארח את מיטב פותחי הפה מבין המאמנים שעברו אצלו: רבי פנחס הגרשוני, ארז אדלשטיין, אריה מליניאק ואלי קנטי, ואולי גם מולי קצורין, דייויד בלאט ואריק שיבק כקונטרות צנוניות-משהו. הייתי קונה כרטיס בכיף. היי עמית, זה עוד לא מאוחר.