רוב חובבי הכדורסל בארץ מכירים את השם אור גורן. יותר מדי מהם לא מכירים את אחד האחראים הישירים לקיומו של אחד מגדולי תותחנינו בכל הזמנים (עיינו ערך) - הלא הוא אביו, אדם 'פוטו' גורן, כדורסלן מצוין בזכות עצמו.
'פוטו' היה מכוכביה של הפועל משמר העמק, שהצטרפה לליגה הבכירה בעונת 1954/55, ושהתה שם 14 עונות רצופות. את רובן עשתה בחלק העליון של הטבלה. לא זוכר כרגע איך ולמה דבק בו הכינוי. אושיית כדורסל בתנועה הקיבוצית ובכלל היה אז, וזה מה שחשוב.
לצדו של גורן-האב כיכבו באותן שנים שמות כעמוס לין, יואש אזוב, אמיר שפירא, חנן צור, אברהם שחר, נח רם (זלדמן) ואחרים. הישג השיא של הקבוצה היה המקום הרביעי, בו דורגה שבע פעמים, כאשר בדרך כלל מקדימות אותה רק שתי התל-אביביות הבכירות והפועל חיפה.
גבוה וחזק היה 'פוטו' (גבוה במונחים של אותם ימים, כן? במונחים של היום היינו מדברים על גארד גבוה, או מקסימום סמול-פורוורד). לא צובר נקודות סדרתי, אבל שחקן סולידי בהתקפה, משהו בין שבע לעשר נקודות במשחק. בעונת השיא שלו מבחינת קליעה, 1961/62, צבר כ-12 נקודות בערב, ובסך הכל רשומות לזכותו 2,304 כאלו, המדרגות אותו במקום ה-112 בטבלת קלעי כל הזמנים. בלי קשר לכמה קלע, הקפיד להביא למגרש בכל ערב נתון המון הגנה, מלחמה, ריבאונדים וכל מה שביניהם.
בסוף עונת 1967/68 פרש מהקבוצה. עם או בלי קשר, בעונה שלאחר מכן ירדה הקבוצה לליגת המשנה. 'פוטו' עצמו אימן מספר שנים, כולל את נבחרת הנוער, וכמובן התרכז בטיפוח ועידוד דור ההמשך במשפחה, שפרט לאור כלל גם את אחיו, דודו, לימים שחקן מן השורה, גם אם לא בכיר, בהפועל גבת/יגור ובהפועל גן שמואל.
נתכבד ונעניק לו ערך משלו ב"זה א-ב של כדורסלע", למען יידע העם כולו שעוד לפני שבקע האור, היה גם היה כאן שחקן משמעותי בשם גורן.