שחקנית צעירה, ילידת 1992, עם מטרות ברורות: לא להסתפק בליגה המקומית, אלא להצליח באירופה. עניין שמגיע מהתחושה שכאן, בישראל, מתייחסים אליה ואל שכמותה כשחקניות משלימות בלבד. הרצון הוא להצליח בקבוצות יורוקאפ או יורוליג עם הזמן, ולהעביר קריירה אירופית יפה.
ריאלי? אם נחיה גם נראה.
בינתיים, בר גלינסקי, שגדלה במיתר והתפתחה באליצור חולון, הספיקה לעשות הרבה מאוד דברים. לשחק עם בנים בגיל צעיר מאוד, לעבור אימוני כושר אבל אביה שלא עשה הנחות, לזכות בתארים בנערות ב' ואחר כך בנערות א' עם אליצור חולון ולשחק במועדון הזה לאורך כל ההתבגרות שלה. וכן, גם לקרוע רצועה בברך ולעבור תהליך שיקום ארוך.
הכישרון גדול, וגם גובה יש: 1.85 בעמדה מספר 4, ריבאונד, אתלטיות, קליעה מחצי מרחק ומעלה, משחקת עם הפנים לסל ועם הגב לסל. בלי ספק מהישראליות היותר טובות שישנן כיום, עם מספיק שנים כדי להשתפר, להתעצב ולהתבשל.
בנבחרת הקדטיות, לצד שחקניות כמו שירה שכט, אביגיל כהן, שירה בן ברק ויובל גונן לוי, הובילה את כולן עם 16.3 נקודות, 10.6 ריבאונדים ו-1.9 חסימות באליפות אירופה דרג ב' ב-2007. שנה אחר כך, באליפות אירופה נוספת ובאותו דרג, המספרים עלו ל-17.3 ו-12.3 בנקודות וריבאונדים.
הלאה, קיץ 2009. גלינסקי קורעת רצועה צולבת. נקודה רגישה, קטע רע, אבל האבא, מאמן כושר, דוחף קדימה ומתווה תכנית שיקום. התקדמנו (נשמע קל על הנייר, בפועל היו ודאי כאבי תופת והמון תסכול מן הסתם לאורך תקופה ארוכה) והנה השנה היא כבר 2011. קיץ.
והופ, קסם: עוד אליפות אירופה, רק שהפעם לנבחרות צעירות. בר כבר בת 19 ומספרי המזל שלה הם 16.9 ו-10. מלכת הריבאונדים של הטורניר, ארבעה דאבל-דאבל – יותר מכל אחת אחרת באליפות, וגם זורקת הכי הרבה פעמים מהשדה מבין כל השחקניות בטורניר.
עוד קצת זמן חלף ובר, רשמית, היא אישה בוגרת וכבר משחקת בנבחרת הלאומית הבכירה. קיר מפריד בינה לבין המספרים היפים מהתקופות הקודמות, ובמוקדמות אליפות אירופה 2011 היא משותפת מעט מאוד וגם תורמת בהתאם. דקה פה, דקה שם, כמעט לא נחשב, כמעט אין טעם להזכיר.
וכמה טוב שיש עדיין את נבחרת העתודה מבחינת הזכאות לשחק על סמך גילה, וכל זה כדי להיזכר וגם להזכיר: 22.3 נקודות (מלכת הסלים) ו-12.4 ריבאונדים (סגנית מלכת הריבאונדים) ועוד כמה תארי מלכה כאלה ואחרים, כולל אפילו מלכת הכסחניות של האליפות עם 4.1 בממוצע למשחק. כל זה קורה בקיץ 2012 בהונגריה, באליפות אירופה דרג ב' לנבחרות עד גיל 20.
עושה רושם שיש למה לצפות.