"חיה, מה העניינים איתך, חיה?", קרא ליפין לעברו של יו"ר הדירקטוריון מחוץ ליד-אליהו שניות קלות אחרי שנרשף ונשרף על-ידי מאמננו הלאומי כיום ומאמן מכבי ת"א דאז, צביקה שרף, שפתח עליו ג'ורה כזו שאפילו הבכיר שבשרברבי ארצנו לא ראה מעולם.
אנטי-תזה לשחקן כדורסל היה ליפין: נמוך, לא אתלטי במיוחד, לא קלע גדול במיוחד. עיניו היו עיני האש-פאפי קלאסיות, חצי-עצומות, והרושם הראשוני שהתקבל ממבט חטוף בבן-אדם הוא שהאיש מצונן תמידית. סתם תחושה, כן?
ולמרות הכל ובכל זאת, ליפין היה הרכז המוביל של מכבי ת"א במשך לא מעט שנים, כשברובן אף הגיעה הקבוצה לפיינל-פור. נישא על כנפי צעד ראשון מהיר וחדירה עם סיום בשמאל, כמו גם על הגנה בלתי-מתפשרת, הפך ליפין לאחד מחביבי האוהדים, וזאת למרות נטייתו הבולטת לאובר-כדרור, והמבין יבין.
בערוב ימיו כשחקן עוד הגיח ליפין קלות בראשל"צ, מסר כמה אסיסטים בגליל, ולבסוף תלה נעליו בחוצותיה של עיר (או משהו כזה). חן חן לך, חן, על לילות יפים ומלאי חן. איך עשית כזאת קריירה עם כל-כך מעט מתנות מן הטבע? נתקשה לאבחן.