חבר בחיל התותחנים.
ספק אם היה כאן כמותו, ספק אם יהיה. בעצם, למה ספק? אין לי ספק וספק אין לי: לא היה פה שחקן כמו ברד ליף. למעט הטבעות וחסימות וירטואוזיות אין אף תכונה כדורסלנית שליף לא ידע לבצע.
הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור. גיבור-גיבור.
נוטים לזכור לו את סיפור האליפות ב-1993, אבל גם קודם לכן היה ליף אחד המתאזרחים הכי דומיננטיים שהגיעו לכאן והפך כל ביקור של קבוצת חוץ בגליל לסוג של סיוט. כה מרהיב היה בפשטותו, ביעילותו, בחוכמתו, בגדולתו.
אליל היה.
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שליף חי כאן עם אשתו, קארן, במשך 15 שנים. לאורך הזמן נולדו להם ארבעה ילדים. היה רץ מחוף לחוף באיטיות מרשימה ובין לבין, בהפסקות, מתייחד עם קארן לצורך העמדת עוד צאצא לדור ההמשך. אהה, וגם מרביץ כמה וכמה (וכמה!) בירות על הדרך. שתיין לא קטן היה ליף, אבל רוב הזמן פיכח ובמיוחד פיקח.
אליל היה.
את כל שנותיו העביר בשתי קבוצות בלבד: הפועל גליל עליון ומכבי ת"א. מוזר איך מכבי לא עלתה עליו הרבה קודם. שנים הוא עשה לה בית ספר. לקח תארים, ניצח בהיכל, היה אדריכל וארכיבישוף (סתם בא לי פתאום לכתוב את המלה הזו( הקבוצות של מאמננו שחור השיער לשעבר ושל רבי פנחס הגרשוני אי-שם בגליל הרחוק. חבל ארץ שהיה מזוהה עם כדורסל בטירוף הרבה בזכות מעלליו בו.
אליל היה.
קלע עונשין מדהים, ידית מטריפה לשלוש, חוש מפותח לריבאונד התקפה, יכולת לשחק מצוין על הלואו פוסט, המון מהלכים של סל ועבירה, מיומנות במסירה, חוסר פחד, המון תעוזה, הקרבה ונשמה גדולה. עבירה אצלו היתה עבירה. בומבה בלי לחשוב פעמיים. והיו גם תכונות פחות מרשימות: רגליים איטיות, תנועה כבדה, הגנה חלשה בדרך כלל. ובכל זאת, לא היה חכם ומנוסה כמותו. קילר היה.
אליל היה.
במשך שנים המציאו הוא ועמית גל סיפורים לתקשורת. שהוא חולה, שהוא פצוע, שהוא בספק. כתבים ראו אותו יושב בצד ולא מתאמן, ומיד דיווחו שליף ייעדר כנראה. מה ייעדר, איזה ייעדר, הוא כנראה סתם עבר לילה קשה על הבר.
אליל היה.
את השנים המאוחרות שלו העביר כשחקן במכבי ת"א, פרש ומונה לעוזר המאמן של יורם חרוש ב-1998/99. אחר כך, כשהוחלף חרוש ברבי פנחס, נותר ליף על עמדו אבל לא היה משמעותי במיוחד. גרשון הותיר אותו שם מתוך כבוד לליף השחקן, ולא מתוך כבוד לליף עוזר המאמן. כשהסתיימה העונה פונה משם ליף לטובת דייויד בלאט שאז טרם כונה מאמננו הגולה.
אהה, ושיחק גם כמתאזרח התורן של נבחרת ישראל – בואו לא נסתיר זאת, גם לא נתעלם. 17 הופעות היו לו שם (7.6 נקודות למשחק). בליגה היו לו 19 נקודות במשחק. ואם תקזזו את המשחקים במכבי ת"א שדי פגעו לו בממוצע הכולל בתקופה שלו שם, האיש בטח היה עומד על סדר גודל של 21 נקודות לאורך הקריירה כאן.
ליף העביר את השנים המוקדמות שלו במסגרות כדורסל במדינת כדורסל: אינדיאנה. הוא שיחק במכללת אוונסוויל באינדיאנה, נבחר בסיבוב הרביעי בדראפט על ידי הפייסרס – הכל אינדיאנה. חוץ מהקריירה הבוגרת שלו, אותה עשה כאן.
כשעזב את הארץ השתלב בעסקי נדל"ן בקליפורניה. אחר כך, או במקביל, עבד כמאמן קבוצת כדורסל תיכון בסן דייגו. יליד 1960.
אליל היה.
נתגעגע אליו ממושכות ואנושות.
