ברגע כתיבת השורות, יו נואו, פביאן ליפרמן עושה בדיוק מה שאדם אמור לעשות, בעיניי. לסיים את הקריירה שלו במקום בו החל.
ליפרמן, יליד אורוגוואי שעלה לארץ בגיל בר-מצווה פחות או יותר, פתח במסכת במחלקת הנוער של מכבי רחובות אי-אז בסוף השמונים. עכשיו, בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים הוא משחק בקבוצה הבוגרת של המועדון בליגה הארצית. קלע 48 נקודות נגד מכבי פ"ת, קלע, במהלך מרץ 2009. מה אתם יודעים.
פה ושם לאורך הקריירה הוא חזר למועדון, התרענן קצת למטה ושב
לעוד גיחה. כמו שעושה ילד טוב שמכבד את מקורותיו ושורשיו.
פיזית וחיצונית, הוא מזכיר לי במשהו את הצרפתי לורן סיארה, אם כי עבר המון זמן מאז ראיתי בפעם האחרונה אחד מהם משחק. ליפרמן, לפחות בשנים שעקבתי אחריו מהצד בליגת העל, היה שחקן עם יד נאה כרפאל,
יכולת כדרור, מין רכז גבוה כזה, קצת גמלוני וכפוף, שיכול לשחק גם כ-2. או להיפך. מעט איטי בעבודת הרגליים אם אני זוכר נכון. אבל אחד שנתן בכל רגע ורגע תחושה שמגיע לו כבוד על המגרש. עשה רושם של שחקן עם סמכות. וחוץ מזה, סקורר מצוין.
כל השנים הוא היה מקוטלג כמין חולון-ראשון-רחובות כזה, אחד שממעט לצאת מהאזור. לימים שמענו שנבחרת אורוגוואי מעוניינת שיבוא וישחק עבורה. הוא שותף בטורניר הכנה כלשהו, אבל עניינים בירוקרטיים ופציעה מנעו ממנו לקחת חלק במשחקים ולבסוף לא קיים אף הופעה רשמית עם הנבחרת מאורוגוואי.
ליפרמן רכב על הנדנדה שבין ליגת קזינו לליגה השנייה. בין הופעות בבני השרון, מכבי ראשון לציון וגבעת שמואל, למשל, הרבה בזכות אפי בירנבוים ששכנע אותו לעלות לליגה הבכירה, הוא שיבץ גם את ראש העין ומכבי חדרה ברזומה.
בעיניי הוא יכול לשחק גם כיום בליגה הראשונה, אבל נוצר רושם שהראש של ליפרמן כבר פחות בענייני הכדורסל ויותר בלימודים. רושם מוצדק, יען כי האיש החליט בשלב מוקדם יחסית בקריירה שלו להשקיע את מרבית זמנו בלימודים וסיים אותם בהצטיינות. כיום, מה אתם יודעים, ליפרמן הוא דוקטור להנדסת מכונות.
כך או אחרת, אחרת או כך, פביאן ליפרמן יכול לפרוש אפילו מחר בבוקר, כי את שלו הוא עשה. לא, לא מדובר בעשרות ומאות משחקים בליגת קזינו ובליגה השנייה או השלישית, אלא בהשתלבות במילון הערכים של 'א-ב של כדורסלע' שמקנה לו חיי נצח בכדורסלע-האתר.
והרי בואו נודה: זוהי השאיפה האולטימטיבית של כל שחקן ושחקנית במדינה הזו, בסופו של יום ובקיצה של קריירה. ואם אפשר עוד לפני כן, מה טוב ומה נעים.
