על ישראל לב אני יכול לכתוב באופן אישי. מכיר אותו ממכבי פ"ת, מכיר אותו.

פגשתי בו במספר צמתים לאורך השנים, די מזמן למען האמת, אבל ככה זה: העולם רץ קדימה ואנחנו אוספים שערות לבנות. טיים פלייס.

הזיכרון הראשון שלי לגביו הוא מפ"ת, כאמור. אני שחקן צעיר בילדים-נערים, הוא מאמן הקבוצה הבוגרת, דמות במחלקה. נותנים לו כבוד. לבוגרים היו אז טרנינגים אפורים, ייחודיים, איך אפשר לשכוח. ממש זוכר אותו כדמות שמביטים עליה מלמטה למעלה. כנראה בגלל הגיל הצעיר שלי אז.

אחר כך פגשתי בו כעיתונאי צעיר מאוד, ממש אחרי צבא, בעיתון 'עולם הספורט' שהחזיק מעמד חצי שנה לפני שנסגר. הוא אימן את רמת השרון, החליף שם את אריה מליניאק. איש עם פה גדול, אומר מה שהוא חושב, מה שצריך ולפעמים גם מה שלא צריך. אדם פתוח מאוד, לא מהסס לשפוך דברים החוצה. ביקורות על שופטים, על שחקנים, על עצמו, על כל דבר. איש שיחה מרתק, בדרן, כיפי. לפעמים היה לי קשה לשים את הגבול בין היחס לדמות שאני מכיר מגיל צעיר, לבין יחסי עיתונאי-מאמן כפי שהם צריכים להיות.

מפגש שלישי הגיע בהפועל ת"א, כאשר שימש כעוזרו של רלף קליין בתחילת התשעים. שנים גדולות לכולם, גם לי. תענוג היה לסקר את הקבוצה באדום מאוסישקין, המון אקשן, מאבקים תכופים עם מכבי ת"א על אליפות. כל דרבי אש.

לישראל לב, אגב, יש זכות היסטורית על גילויו של שמעל'ה אמסלם (זה בסדר, לא טעות, רק אני מכנה אותו שמעל'ה וגם זה רק בכדורסלע-האתר, תכל'ס לא היה ולא נברא). הוא זה שקידם ודחף אותו בימיו כמאמן הפועל שער הנגב מהליגה השנייה ובמידה רבה אחראי על ההתקדמות שלו.

צוות מאמנים שמורכב מרלף עליו השלום ולב יבדל"א הוא אידיאלי לכל עיתונאי. אנשים שאפשר לדבר איתם על כל דבר, המון פתיחות, צחוקים ורספקט. לב אחראי במידה רבה על ראיון קצר שקיימתי עם דייויד ת'רדקיל האליל על יציע הבטון באוסישקין. שבועות טמטמתי אותו: 'סדר לי איתו ראיון, סדר לי איתו ראיון', יען השריף הסרבן לא דיבר עם אף אחד כידוע. פעם אחת זה קרה סוף-סוף: לב סימן לי שהשריף התרצה בשיחה מוקדמת איתו, ועכשיו-עכשיו רוץ לדבר איתו.

קהל רב וצמא של אוהדים התכנס מסביבנו, כאשר ת'רדקיל מגלה עייפות רבה אחרי האימון. "ברשותך, עשר דקות", אמרתי לו והוא ענה בלי למצמץ: חמש". יאאא אולוהייים, עד כדי כך סרבן היה השריף, אבל לב סיפר לו שאני כותב עליו דברים טובים והוא הסכים. הפרטים המלאים לגבי הקטע הזה נמצאים בספרי הכה-משובח-איך-עוד-לא-קראתם-אותו "מסביב לכדור".

כך או אחרת, אחרת או כך, לב, אליו פניתי לאורך השנים בחיבה רבה בשם הקוד "קואוצ'ה", שימש עוד קודם לכן כעוזרם של פיני גרשון וגרשון דקל בהפועל ת"א. אחרי תקופה בת מספר שנים במכבי ובאליצור פ"ת הוא התגלגל כאמור לרמת השרון, שם עזר למליניאק בהקמת בית ספר לכדורסל ואימן גם את הבוגרים. איזו עונה זו היתה, עם קני פרי האגדי והסרג'נט נוריס קולמן, איך אפשר לשכוח.

בהמשך הוא אימן גם את נבחרת הנשים, עשה תקופה ארוכה כמאמן הפועל אילת וכמאמן המקצועי שלה, הוסיף לרזומה עונה טובה בהפועל חולון, עונה בבני הרצליה, וגם הפועל צפת ועירוני רמת גן רשומות בקריירה שלו. מאז 2004 לא אימן בליגת העל.

לב נולד ב-14 באפריל 1952. מאחוריו למעלה מ-150 משחקים כמאמן ראשי ויותר מ-100 משחקים כעוזר מאמן. בשנים האחרונות הוא משמש כמנהל המקצועי של מכבי הוד השרון, ורכז הכדורסל בתיכון מוסינזון בעיר.

בגיל 60, עם זאת, הוא הגיע להישג הגדול ביותר בקריירה שלו, כאשר קיבל סוף-סוף ערך בנשגב שבאתרים: כדורסלע. ברכותיי, קואוצ'ה.