אז על מה ולמה זוכה לימונד לכתף הקרה מצידו של מאמננו הלאומי, שזורק בו מרה בנבחרת ישראל? לא בדיוק ברור העניין, אבל מה שכן ברור זה שמדובר באחד הגארדים היותר טובים שגידלה אם עבריה בזמן האחרון. אתלטי וזריז, קופצני ומהיר, נחוש ואמביציוזי, הן רק קמצוץ ממעלותיו הטובות, הידועות בכל עיר ועיר, מדינה ומדינה.

לימונד הוא "קומבו-גארד" קלאסי (אם לשאול לרגע ביטוי מז'רגונו של ארז אדלשטיין חרוש הקמטים): מצד אחד הוא צובר נקודות בקצב מסחרר, מבפנים ובחוץ כאחד; מצד שני, האיש הוכיח כי הוא גם מוסר משובח בעונתו האחרונה בליגה, אותה סיים עם 5 אסיסטים בממוצע למשחק. אחד שאוהב את המשחק והמשחק אותו אוהב, מכל הלב.

אחרי שנזקק לאינפוזיה בעקבות ההתייבשות שחווה על הספסל במלחה, לימונד התאושש בעונה האחרונה שלו בארץ בנהריה, וניפק, ואפילו סיפק, מספרים מרשימים. עד כדי כך הרשימו מספריו, שלה-מאן הצרפתית (להבדיל מלה מאן הפולנית או הבולגרית, למשל), ניכסה אותו לטובתה בקיץ 2007. נהנינו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ לראותו נגד מכבי ת"א ביורוליג.

עלה והצלח, לימונד יקר, ואל תיכנע לפיתוי להקים עם אפיק ניסים את מועדון "נפגעי צביקה שרף", או שמא זוהי "חבורת הגולים ופזורי התפוצות", שאיכשהו חמקה מלתת תחת בעבור הדגל. בונים עליך פה לאליפות אירופה הבאה, כן?