מעוז פרשה בקיץ 2007 בגלל פציעה, ולמרות האדישות העקרונית שמופגנת בכדורסלע-האתר כלפי כדורסל נשים, הידיעה הזו גרמה לעצבות במשכן הנשיאותי. לא שמעוז היתה השחקנית הטובה ביותר שראינו, לא שהכרנו אותה ברמה האישית מעבר לשלום-שלום ומה שלומך לו נתקלנו בה. היה בה פשוט משהו שסימל נחישות, הקרבה, התמדה ורצון עז להצליח במה שהיא עושה. אהבנו את זה אצלה. ואצלה, זה בדיוק מה שאהבנו.
אהבנו גם את הצ'אקות לשלוש והזריקה המשונה קצת. אתה מסתכל עליה והיא לא נראית מאיימת במיוחד, הרושם הוא שאפשר להשאיר אותה פנויה ושתזרוק ממחר עד מחרתיים. והנה היא זורקת, והנה שלשה ועוד אחת. יד יוצאת מהכלל היתה לתמר מעוז כשנחה עליה הרוח. והיא נחה לא מעט.
בימים רחוקים מאוד היא שיחקה באס"א ירושלים או משהו, אבל את עיקר הפרסום שלה רכשה או קנתה, תלוי איזו מלה אתם אוהבים יותר, ברמת השרון. שם הפכה עם הזמן לקפטנית, ומתוך ההצטיינות שלה במקום הזה הגיע גם תפקיד קפטן נבחרת הנשים. חשבנו לכתוב קפטנית, אבל הוורד מסמן את זה כטעות. אז או שלוורד אין מושג מהחיים שלו, או שהמילה קפטנית פשוט לא קיימת בעברית תקנית. מי דיבר על זכויות שוות לנשים ולגברים?
עברה למעלה מ-100 הופעות בנבחרת ישראל, לא עניין של מה בכך כלל וכלל. הרבה כבוד מגיע לה גם על הכנות, הישירות והרהיטות שבדבריה ולא משנה מה היה תוכנם. איכשהו, תמיד כשתמר מעוז דיברה אחרים שתקו. רובם גם הנהנו בראשם. דברים של טעם היא נהגה לשחרר לאומה.
בדברי הפרידה שלה מכדורסל הזכירה גם את הקושי הגדול בלהתפרנס מכדורסל. גם היא, שהיתה כדורסלנית מובילה, התקשתה לראות בתחום את עתידה. נגעה ללבנו גם בעניין זה. אם לסכם, והרי מתישהו צריך לסכם, תמר מעוז היתה אחלה שחקנית וגם קול שפוי. היינו נותנים לה תפקיד בכיר בהנהלת קבוצת הכדורסל שלנו, לו רק היתה כזו. עד אז, עדיף למעוז לא לבנות עלינו לאתר ג'וב הרבה יותר זמין וריאלי.