סר ש. הרמלין הקשיש טוען, שהאיש הזה שהיה מסמלי גבת/יגור, הוא גדול הרכזים הטהורים בארץ מאז ומעולם. נו,לא נתווכח איתו יען כי רק מעט זכור לנו מהאיש שנהג ללבוש חולצה לבנה מתחת לגופייה. ויש סיפור מאחורי זה: מרזל, בן קיבוץ יגור, אגב, נכווה בגיל צעיר בתאונת עבודה בקיבוץ יד חנה . הטי-שירט שלבש על מנת להגן על הכוויות הפכה לסמלו המסחרי.

רוצים עוד סמל מסחרי? הנה: היכולת למצוא את בוזי ינאי פנוי גם בסמטה חשוכה ב-2 בלילה. על אף יד מצוינת ואחוזי קליעה גבוהים קלע רק 8.3 נקודות במשחקי ליגה, אולי בגלל שכמעט תמיד העדיף לחפש שחקנים פנויים מאשר לזרוק לסל.

עוד יודע לספר סר ש, איש העמק ואחד מאוהדיו הגדולים של מרזל, שסטטיסטיקאים קדמונים מלחשים שממוצע האסיסטים של מרזל עמד על 15 למשחק ואולי גם יותר מזה, אבל מי בכלל ספר אסיסטים באותה תקופה?

שימש כקפטן נבחרת ישראל בזמן אליפות אירופה בטורינו, אבל לא שותף במשחקים עצמם בגלל פציעה והחמיץ חלק פעיל בזכייה במדליית הכסף היחידה בתולדות הנבחרת. שיחק גם בהפועל חיפה וחזר לעמק לסיים את הקריירה בהפועל עפולה/יזרעאל. יש לו 140 הופעות בנבחרת ישראל וגם חמש אליפויות אירופה על החגורה. לטענת כל המומחים, בהם סר ש. הרמלין, האיש הקדים את זמנו. והתלתלים האלה? פעם היו שחורים לגמרי. היו ימים.