"ילדים, ילדים, אתם יודעים מה ההבדל בין פרה לבנה לפרה שחורה? פרה לבנה נותנת חלב ופרה שחורה נותנת שוקו. בחיי!" (גילי מוסינזון מעשיר את עולמם של ילדי הגליל הרכים). וזהו, בתמציתה של תמצית, גילי מוסינזון: אחד השחקנים הכי צבעוניים שיצא לנו לשזוף בהם את עינינו חובבות הריגושים.

במשך שנים דאג מוסינזון למצב עצמו כילד הרע של הכדורסל הישראלי. האיש היה מחלוצי ההד-באנד בליגה, התחיל גם עם הטרנד של הגרביים עד גובה הברך (בעידן המודרני, שהרי ג'ק צימרמן עשה זאת כבר לפני שנים רבות), העיף נעל על ארז אדלשטיין באמצע טיים-אאוט (על-פי האגדה), ובעיקר, התראיין ומתראיין באופן חופשי ונטול עכבות, לרבות שחרור ביטוי המחץ אחרי סל הניצחון שלו מול מכבי בעונה שעברה: "תענוגי אקסטרא דלאקס".

יא אולוהים, יחיד במינו הוא. והאמת? זה קצת חבל. לא נכחיש כלל ועיקר שחסרים כאן עוד טיפוסים כמוסינזון, קוזמו קריימר ישראלי כזה, שאומר מה שהוא חושב ולא מזיז לו את האשך השמאלי איך תגיב הסביבה הקרובה והרחוקה כאחת.

אמנם קצת קשה עם מוסינזון, אבל רגע של רצינות: הילד גדל בהפועל ת"א ולא מעט אנשים ניבאו לו עתיד מזהיר בכדורסל, בעיקר בזכות האתלטיות המטורפת שלו. בגלל סיבות כאלו ואחרות הוא לא נסק לגבהים המצופים, אבל נראה שהוא שלם עם זה לגמרי.

תנו לו להטריף את הקהל עם כמה דאנקים (זכור במיוחד זה על הראש של בורשטיין בדרבי באוסישקין), ריבאונדים ושלשות (ההובי החדש שלו), ואולי גם להוציא כמה זרים חדשים משלוותם – והוא יהיה מבסוט עד הגג. וכן, גם אנחנו. השלמנו.