"אין שמש גשם יש רק צל", שרו פעם משינה האגדיים ב'אופטיקאי מדופלם', ואלמלא היה שמעל'ה עורך דין היינו חושדים שהטקסט נכתב על אודותיו. שהרי זאת לדעת: מבעו חתום, הבעתו קפואה. האם שמש בחוץ או גשם? חמסין או קרה? מבט על פניו של עורך הדין שמעון מזרחי לא יסגיר זאת.
דומה כי הכל נאמר ונכתב והושמע, אבל מדובר בפאטה מורגאנה. מזרחי הוא הולך ונעלם, ברם אולם עדיין דומיננטי מאוד. בהליכתו, בדיבורו, בהשגותיו, בניסוחיו, במגוון מושגי עולמו. אין עוד איש בספורט הישראלי כולו, כולל בענף הביפ, שריכז אליו כל כך הרבה אהדה, שנאה, הערכה וקנאה גם יחד.
הימים חולפים, שנה עוברת, מכבי ת"א כבר לא בערוץ הראשון וגם עלית לא דומיננטית כמו פעם. ברם אולם שמעל'ה הוא האיש שפותח וסוגר את מסיבות העיתונאים, מצליף בעיתונאים, בודק ששעוני ה-24 עובדים כיאות ושאף אחד מאנשי המזכירות לא נרדם. אחר כך הוא לוקח את כסאו ומתיישב כשהוא מניח רגל על רגל, ובמשחקים מותחים במיוחד ימולל בין אצבעותיו מחרוזת כמנהג ראשון ואחרון יוצאי עיראק גם יחד.
צדעיו האפירו מזמן. מבטו עייף. דיבורו קטוע ורוטן אף יותר מבעבר. תשוקתו, עם זאת, עדיין ניכרת. למשחק, למכבי, וגם לפרסומו האישי, כפי הנראה, נתקשה לכחד זאת. היה כאן לפנינו, יהיה כנראה, טפו-טפו, גם אחרינו.