אנשים, שמבינים עניין בכדורסל, אומרים שיש לו הרבה מה לתת והוא עוד לא הראה כלום. אותם אנשים גם אומרים שיש לו מלא פוטנציאל (אגב, טקטיקה נאה כרפאל היא לזרוק דברים על אנשים. יאללה, נגיד אנשים, שיהיה).

אבל השורה התחתונה היא, שיוני ניר Is No Way Near למה שחשבו שיהפוך רק לפני ארבע שנים. אז אמנם הילד רק בן 22, אבל הזמן לא מחכה לאף אחד. גם לא לאנשים יחידי סגולה בעלי שני שמות פרטיים. יוני ניר זה עוד בסדר, ויש לו מזל. יכול היה להיות פחות סימפטי עם שם כמו לירז ליפז, או שירן מורן.

לא ברור איך וכיצד, אבל בגיל כה צעיר יוני ניר כבר הספיק לעבור קילומטראז' מרשים בליגה. הפועל ירושלים, עירוני רמת-גן, בני השרון, מכבי ראשון-לציון וגבעת-שמואל, קבוצתו החמישית בחמש עונות. קצת מזכיר את שחר גורדון בזמנו, כשחצי מקבוצות הליגה אמרו לעצמן "אצלנו הוא יפרח ויעשה חיל, אנחנו נעשה ממנו שחקן", רק כדי לקבל עוד מפח נפש לפנים. לטובתו של ניר, נקווה שההשוואה הזו תתנדף במהרה. אם זו טוב ואם זה רע, אין פה דרך חזרה.

וזה לא שהקבוצות שמחתימות אותו עושות את זה על-סמך סקאוטינג חרטאבונה-באבונה: לבחור יש כדורסל, אף דובר לא יכחיש זאת. תוצר זה של מחלקת הנוער של מכבי ת"א שעוד קודם לכן גדל והתפתח במודיעין, הוא גבוה, חסון, עם יד-רכה-כשרון-ששון-בהגנה בזריקה שלו מחצי מרחק, וחוש ריח מפותח במיוחד לריבאונד. עם נבחרת עתודה באליפות אירופה הוא עשה חיל, והייתה תחושה שאו-טו-טו הוא "מעלה את הרמה שלו" (כמו שאוהב לומר שמחה ריגר) ונותן עונה פיצוצית. רק מה? בסוף הוא נתן עונה פיצפוצית.

אז מה בדיוק בולם את ניר, או את יוני, בכל מקום אליו הוא הולך? האם אלו זרים גבוהים וחסונים שמותירים לו רק פירורים של דקות משחק? האם אלו המאמנים, שלא נותנים בו אמון משום מה? האם זהו יצר ההרפתקנות או חוסר הסבלנות שלו, שגורמים לו לאסוף את הפקעל'ך ולנדוד בכל שנה מעיר לעיר? לא ברור מה קורה איתו, עם יוני, וגם לא עם ניר. מה שברור זה שהגיע הזמן להשתקע, ולדפוק עונה עם ממוצעים נאים כרפאל של 10 נקודות ו-6 ריבאונדים, ולהמשיך הלאה משם. כי הוא יכול, כך אומרים אנשים, שמבינים עניין בכדורסל.