הנה שחקן מיוחד מאוד. הוא מיוחד מהבחינה הזו, שאין כמעט שחקנים כמותו. אין כמעט סגנון כמו שלו. עליו אפשר לומר באחריות כמעט מלאה, שאחרי שייצרו את התבנית השמידו אותה ושכחו את הנוסחה כשרצו ליצור עותקים נוספים.

מה כל כך מיוחד בו? אנשים אומרים שהוא לא עושה דברים שהוא לא יודע לעשות, ולכן כוחו, בעצם, בגישתו הפשוטה למשחק. אני יכול לאמץ את זה באופן כזה או אחר, אבל לדעתי הקסם שבקוקיה הוא היותו סוג של שחקן פרא, שאף פעם לא הפך מלוטש באמת, אבל מפעם לפעם מצליח להרביץ הבלחה והברקה שבמקרה שלו נראות הרבה יותר ממה שהן, יען כי כולו קוץ ודרדר.

הבנתם? לא הבנתם. מה הבנתם?

כך או אחרת, אחרת או כך, קוקיה, יליד 1981, 2.02, הוא קודם כל בן אדם. בחור לבבי עם ראש על הכתפיים, ולא סתם גולגולת תחומה שמשמשת למחשבות חלולות. יש לו שימוש נאה כרפאל בשתי ידיים, הוא יותר גדול בשטח מבחינת הנוכחות שלו ממה שנדמה או שאפשר להעריך, הידיים שלו מגיעות לכל מקום גם בזכות אינסטינקטים ובעיקר מכיוון שהוא לא חושש ממגע פיזי ולכן נדחף למקומות שכביכול הוא לא אמור להיות בהם.

הכוח העיקרי שלו הוא ריבאונד התקפה. מדהים שהוא מסוגל לעשות, מול כל שומר וכל שחקן, אגב. הוא בא משומקום, אף אחד לא סופר אותו והוא עושה מזה נקודות קלות. וכידוע, אין נקודות יותר מרגיזות לקבל מאשר כאלה שבאות מריבאונד מתחת לאף שלך. סלים שמותירים סוג של חוסר אונים וייאוש, ומבטי האשמה מתחילים לעבור מהמאמן לשחקנים ואחר כך גם ביניהם.

הוא גם חוטף, דוהר לתוך גוף שחקן יריב, מנסה להציל כדור גם במקומות ששחקן מהשורה לא היה מנסה, ומציג מפעם לפעם את מגן השיניים המכוער ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי, כפי הנראה.

מסלול? הבה נרעישה: מכבי רחובות, הפועל ת"א, נהריה, מכבי חיפה, היה בגליל, היה בחולון, עשה שתי קדנציות בנהריה, בעצם. אולי שכחתי משהו.

עשה קפיצה קדימה בתקופה האחרונה. הרביץ זכייה בגביע המדינה עם הפועל חולון ב-2009, קיבל הרבה דקות מדני פרנקו, נבחר לשחקן המשתפר של העונה, היה גם מלך הריבאונד הישראלי עם 7.1 בממוצע למשחק בעונה ההיא. נכבדו ונעריכו על כך. ולא פחות מכל אלה, וכנראה שאף חשוב מזה, קוקיה זוכה כעת בערך על שמו בכדורסלע-האתר. לא נכחיש זאת – האיש עשה עבודה טובה כדי להגיע גם לזה.