קנטור, גיא – בניגוד לנרמז משם משפחתו, הבחור אינו קנטרן ואינו קטרן כרוני כלל. תוצר מחלקת הכדורסל של רמת השרון, שכנראה אוהבת אותם רכזים נמוכים וזריזים, שמחזיקים הרבה שנים ברמות הגבוהות.

כמו צועני הסתובב לו קנטור ברחבי הליגה, אותה חרש מצפון ועד אילת: רמת השרון, אילת, גליל, חולון, ראשל"צ, רעננה, שוב רמת השרון, ירושלים ושוב ראשל"צ. אחרי 15 שנים בליגת העל ירד קנטור לליגה הלאומית, מתאמן ומשחק תחת עוד פוינט-גארד מתנשף ומתאמץ כמותו, עמי נאווי, ונותן עונה אישית פנטסטית. תמיד אמרנו שהוא שחקן.

כאחד שנאבק עם לא מעט זרים על מעט מאוד דקות משחק, קנטור עשה קריירה ראויה ולמעלה מזה. "מכניס אנרגיות כשהוא עולה מהספסל" אמרו עליו אינספור מאמנים, שראו איך הבחור הצנום והלא-גבוה-בכלל הזה עולה למגרש כאחוז אמוק, שומר, חוטף, קולע שלשות. וטוב, בסדר – מכניס אנרגיות.

כל כך מכניס אנרגיות, עד שהוא עצמו מעלה אדמומית על לחייו תוך זמן קצר. ומדי משחק, לא משנה אם בית או חוץ, ניצחון או הפסד, הפועל או מכבי, תמיד
לחייו סמוקות. נודה כי היו פעמים בתחילת הדרך, שחשבנו כי מדובר בהזדהות עם האויב, סוג של התנצלות שהוא מתקשה להסתיר מפאת אופיו הנוח, על שהוא מתעלל בשומריו.

נתקשה להכחיש זאת: לחייו הסמוקות הפכו לשם דבר ברחבי הליגה כולה ואף באותה גיחה קצרה ונשכחת אל לה האבר מהליגה הצרפתית, אי-אז בימים. פעם אפילו סירב להצעה טובה מבלגה. אז כבר היינו משוכנעים שיש משהו באותה תזה מופרכת: לאיש באמת לא נעים, אפילו קצת, אז הוא מסמיק.

בערוב ימיו הכדורסלניים (קח ת'זמן, הא?), קנטור יכול בהחלט להתרווח לאחור ולהיות די מרוצה מעצמו. עם לא יותר מדי מתנות מן הטבע, האיש עשה קריירה נאה. יודעים מה, למה להיות קנטרנים? נאה מאוד, שיהיה.