שני תארים אירופיים מאחוריו. כמה מאמנים ישראלים יכולים להתגאות בהישג כזה? ב-2004 הוא הרביץ את גביע יול"ב עם הפועל ירושלים, הישג היסטורי למועדון, יחד עם חברים מכובדים כמו הווווויל סולומון, קלי מקארתי, דורון שפר ורמי מעלה אחרים. שנתיים לאחר מכן הכניס לשק גם את גביע האתגר עם אוראל גרייט מרוסיה, התחנה הראשונה שלו כמאמן בחו"ל.
למעשה, דרוקר עבד שלוש עונות וקצת בקיטועים ובהפסקות כמאמן זר באירופה, עם אוראל גרייט, ריטאס וילנה ואוסטנד. המסע האירופי החל למעשה אחרי עונה שנייה לא מוצלחת במיוחד בירושלים, כשהוא הגיע למבוי סתום מבחינת המשך הקידום המקצועי שלו בישראל. הוא אימן בצמרת הליגה, עבד גם בכמה מנבחרות הגילאים של ישראל והתחנה היחידה שנותרה לו בדרך למעלה היתה מכבי ת"א, שנכון לקיץ 2005 לא התכוונה לצרף אותו.
למעשה, ובהנחה שהשאיפה הגדולה שלו היא לעבוד במכבי ת"א כמו מרבית המאמנים הישראלים שבדרכם למעלה, דרוקר עבד רחוק מהעין וקיווה להיות קרוב אל הלב באמצעות הישגים מקצועיים שידברו בעדו. איכשהו, למדנו פתאום שיש עוד קול שמדבר בעדו, והוא יושב עמוק בתוך הנהלת מכבי: רענן כץ, שתמך בו לא פעם בניסיון למנות אותו כמאמן ראשי. מה לכץ ולדרוקר ואין נולד החיבור המפתיע? הווווו, גם אם נדע, לא נוכל לאשר.
כך או אחרת, אחרת או כך, אחרי שעבר מספיק קבוצות ועונות בישראל וניצח את מכבי ת"א פעם אחת לפחות בכל עונה (מכבי רעננה, הפועל גליל עליון, הפועל ירושלים), הגיעו גם תארים מקומיים עם אוסטנד בבלגיה. במקביל לאלה היו במכבי ת"א מספיק נפילות של מאמנים (ספאחיה, קטש, שרף ובירנבוים) כדי שסוף-סוף יגיע גם תורו של דרוקר לעבוד לצד שמעל'ה. ובעצם, לצד רבי פנחס הגרשוני, שרואה בו את ממשיכו בבוא הזמן ושכנע את הנהלת מכבי ת"א בחזונו. ומה אומר על כך ארז אדלשטיין שגם הוא המתין לתורו לא מעט שנים? הוווו, גם אם נדע, לא נוכל לאשר.
בצעירותו שיחק דרוקר במחלקת הנוער של מכבי פ"ת בחמישייה אחת עם נשיא הסיפרה. פרק קצר על אודות העניין הזה נכתב ופורסם בספר המופתי והמשובח כאחד "דאנק בפרצוף". מי שטרם קרא – ואף יותר ממנו מי שטרם רכש - ייגש נא לפינה ויתבייש לו. בעוד נשר הנשיא מפעילות כדורסלנית ממשית על המגרשים בגלל פציעה, המשיך דרוקר אל הפועל אילת ומכבי קרית מוצקין בה נפצע אף הוא ופרש רשמית וסופית.
את תחילת הקריירה שלו כמאמן עשה לצד אריק שיבק, ששימש כמאמנו בהפועל אילת בזמן שהקבוצה עלתה לליגה הראשונה. דרוקר הפך לעוזרו ברעננה והצמד הזה המשיך יחד למספר עונות בהן הגיעו להישגים נאים כרפאל. משם עלה, צמח ופרח והפך לאחד המאמנים המוערכים בארץ. בהמשך הקריירה נפגשו שניהם בבלגיה זה מול זה, שיבק כמאמן אנטוורפן ודרוקר כמאמן אוסטנד. ככה נאה, ככה יאה.
שנים חיכה שיבק להשתלבות במכבי ת"א ולא זכה להזדמנות. והנה, האירה סוף 2008 פנים דווקא לעוזרו הצעיר מהעבר הרחוק. אלה החיים, יו נואו, ושיבק עושה חיים משוגעים בשנים האחרונות במדינות השפלה באירופה, לא נכחיש זאת, אף נקנא מאוד. ודרוקר? אם נחיה גם נראה איך, מתי והאם אכן יקבל את תפקיד המאמן הראשי של מכבי ת"א.