את גרשון דקל, יליד 1943, מעולם לא ראינו משחק יען כי ילדים אנחנו (אוקיי, לא עד כדי כך, סר ש. הרמלין, למשל מגגל עצמו לדעת מפעם לפעם בניסיון לרכוש מקל הליכה במחיר מציאה). אפשר בהחלט להצטער על שהחמצנו את דקל. בפעם הבאה ננזוף בהורינו כדי שיידעו לתכנן קצת יותר טוב את מועדי השמחה שלהם.

הוא נחשב וידוע כאיש הפועל לכל אורך הקריירה שלו. שיחק בהפועל גבעת חיים ויצק שם צ'אקות נאות בזו אחר זו, אחר כך שיחק גם בקבוצות גדולות של הפועל ת"א לצד מארק טורנשיין, דני ברזילי, רמי גוט, אילן פלג, צבי לובצקי, גור בן דוד, אייבן לישינסקי, אריה אלבו ושועי עולם נוספים. היה אחד מהקלעים הטובים בארץ בשנות השישים, אם להאמין למספרים ולסיפורים, והנתונים שלו מוכיחים שהרביץ תורה בבני העם וביריביו גם יחד בשנות השישים. זכה בארבע אליפויות. לעומת זאת, שיחק בחמישה גמרים בגביע המדינה והפסיד בכולם.

4,102 נקודות ב-313 משחקים בליגה. 257 נקודות ב-51 הופעות בנבחרת. נעריכו ונכבדו על כך. שני בטבלת מלך הסלים של הפועל ת"א בכל המזנים אחרי טורנשיין. אחרי 15 עונות רצופות בהפועל ת"א עזב להפועל פתח תקוה וסיים את הקריירה במכבי חיפה.

תחילת קריירת האימון שלו כללה תקופות בנוער של הפועל רמת גן, בוגרים של בית"ר ת"א ובסופו של דבר גם להפועל ת"א הוא הגיע, כאמור, מתישהו בתחילת השמונים ואימן שם את לבאן מרסר ועמוסה פרישמן. עמוסה, נו. זו לא טעות.

מתישהו לאורך הקריירה אימן גם בהפועל רמת גן, מכבי רמת גן והפועל גן שמואל, אבל לא זכה להצלחה במידה הצלחה זהה לזו שהשיג כשחקן. בכל השנים הבאות, או בחלקן, שמו נקשר לתפקידים כאלה ואחרים במכון ווינגייט ובסמינר הקיבוצים, בעיקר לבית הספר למאמנים ככל הזכור. אדם עם ביטחון עצמי רב הן כשחקן והן כמאמן, כמרצה וכפרשן רדיו (גם תקופה כזו היתה לו).

בקיץ 2005 היה לי הכבוד לשוחח איתו ולהזמין אותו לטקס היכל התהילה בקיבוץ געש. דקל נבחר במקום ה-35 בין 50 הגדולים של הכדורסל הישראלי. הוא עבר אירוע מוחי זמן-מה לפני כן והגיע לאירוע כשהוא ישוב על כסא גלגלים. מחיאות הכפיים שזכה להן כאשר עלה על הבמה הרעידו את הלב, נתקשה להכחיש זאת. בשביל רגעים כאלה אנחנו כאן, בעצם.

נאחל לו בריאות ואריכות ימים ועל הדרך, בכבוד רב, נעניק לו חיי נצח כאן, בכדורסלע-האתר, כחלק מהלינק המשובח 'זה א-ב של כדורסלע'.