לא הרבה מאמנים בכירים אימנו את נשיא הסיפרה בקדנציית הכדורסל שלו, שנקטעה בעקבות פציעה קשה בברך. למעשה, אף לא אחד למעט עדני דגן. זה קרה אי-אז בסוף תקופת הנוער ואחרי הניתוח בברך. הנשיא המדדה עוד ניסה לחזור למגרשים ושיחק עם רגל ורבע בערך במחצית השנייה של העונה, אבל זה כבר לא היה זה. ובכל זאת, קבוצת הנוער של מכבי פ"ת, בכיכובו של עדני-דגן-צרוד-כבר-אז אחד, ונשיא-לימים-מדדה שניים, הצליחה להישאר בליגה איכשהו אחרי שנפלה לבית התחתון.

זכורים המספרים: 3 ניצחונות מ-10 משחקים בחלק הראשון והבלתי נשיאותי של העניין, 7 ניצחונות מ-10 בהשתתפות נשיאותית. ומכל כל זה, כאמור, הדים רמים וניכרים של קולו הייחודי בהחלט של עדני דגן.

אז הוא היה מאמן נוער בהפועל ת"א או משהו כזה, ואיך בדיוק התגלגל למכבי פ"ת – זאת לא אדע. ובכל זאת, זכורה חיבה הדדית מהחודשים הספורים ביחד. ונדמה לי, על אף שאינני, שבקבוצה ההיא שיחק גם רביב דרוקר. סתם ככה, ענייני טריוויה.

עם השנים דגן הלך והצליח והתפרסם והתרחב בכדורסל הנשים ונעשה אחד משועי המדינה בתחום הזה. היה לו מגע זהב, כמעט בכל דבר שנגע או עסק רשם הצלחה. אליל היה.

באיזשהו שלב נשבר לו כנראה הזובון והוא עשה הפסקה מכדורסל נשים לטובת אימון גברים בליגה הלאומית. קצת אליצור רמלה, יו נואו, אבל אליצור רמלה זה כדורסל נשים איך שלא מסתכלים על זה וגם דגן הבין עניין בסוף. וחזר לנשים, לא לפני שניסה לנהל איזה סניף של פיצה מטר או משהו. נו, צריך להתפרנס.

כבר בעונת הקאמבק רשם הצלחה גדולה, כשיחד עם אייבורי לאטה שקלעה סל בשנייה האחרונה מול רמת השרון הביא את גביע המדינה למכבי רמת חן.

בנוסף, דגן ועוזרו, ויטו גיליץ', אימנו את נבחרת הנערות שהשתתפה באליפות אירופה דרג ב' באילת בקיץ 2009 וסיימו במקום הרביעי. טוב, יפה, מכובד, אבל לא העלה את הנבחרת לדרג ראשון.

אי שם בעבר הרחוק יותר, שנים בהן שחור היה שיערנו ושטוחה למדי בטננו, אימן דגן את בני יהודה וזכה איתה בגביע. 1990, עם לימור מזרחי הצעירה בבית דני. מי יכול לשכוח. עברו עוד מספר שנים והוא הרביץ דאבל נאה כרפאל עם אליצור חולון. עבר גם ברמלה ופוטר על ידי יואל לביא, יו נואו. נו, מה יש להגיד על זה? אין.

האיש מחזיק ב-4 אליפויות ו-7 גביעים. מספרים של אלילים, לא נכחיש זאת, אבל יש גם עונות פחות טובות, כמו 2008/09, למשל, שבה רמת חן, הקבוצה שלו בעונות האחרונות, הלכה על זרות צעירות ואלמוניות למדי. אמנם דגן ורמת חן הדיחו את אשדוד בגביע ועברו את אליצור נתניה אחרי חמישה משחקים ובלי יתרון ביתיות בפלייאוף, אבל הסיפור נגמר בהפסד לרמלה בחצי גמר הפלייאוף.

כל זה כלום ושום דבר לעומת ייחודו: לאיש יש כנראה את הקול הכי צרוד שבסביבה, בין אם צועק וגוער בשחקניות שלו ובין אם לא. הוא גם תיאטרלי למדי על הקווים. בקיצור, דמות מעניינת במיוחד, בטח כזו שראויה – כבר מזמן, למעשה – להפוך לערך במילון המשובח הקרוי "זה א-ב של כדורסלע".