זה רק אנחנו, או שבאמת שמו מוזכר אוטומטית בכל פעם ששחקן בטלוויזיה עושה סל ופאול? ("פה היה צריך לעשות עבירה של מוטי דניאל, לא לתת לו לעלות לסל", זועק הפרשן הרנדומאלי).

מתויג בוודאות כאחד מאותם שחקנים שתמיד רצית שיהיו איתך ולא נגדך, דניאל הוא אחד הגדולים ביותר ששיחקו כאן. החייל האמיץ שוייק, עשוי ללא חת (שהרי אין ח' במוטי), וגם בעליה הגאה של גישת ג'ון-ביריון שהפציעה לא מעט במהלך הקריירה, ויעיד על כך דייויד בנואה.

היו ימים שדניאל היה השחקן השישי האולטימטיבי. היה עולה למגרש, משנה סדרי עולם עם הגנה, קשיחות ושלשות, וכמובן שלא נשכח את ריטואל קליעות העונשין הקבוע שלו, עת שחרר תמיד קליעת עונשין דמיונית אחת (אותה קלע באחוזים גבוהים) לפני שזרק באמת. שנים אחר כך הגיע באטיסטה וחיקה אותו בדיוק, רק עם יד שמאל.

בן למשפחה כדורסלנית במיוחד. אבא, דודה, כאלה. כולם בעסק. התחיל בחולון, נסע למכללת ג'ורג' וושינגטון, חזר עם אשה גבוהה במיוחד, ועם הזמן גם העמיד לרשות העולם ארבעה בנים. עשה אינספור חורפים חמים ביד-אליהו כשחקן מכבי עלית והפך למין סמל משלים כזה לצד דורון ג'מצ'י, עד שאמרו לו "יאללה לך הביתה מוטי, שלום ותודה". מעניין, גם לדורון אמרו בדיוק באותו זמן.

המשיך עוד למספר שנים נאות בראשל"צ וירושלים עד שהחליט כי הגיע הזמן להשקיע בדור הבא, שון, בכורו, אותו הוא מלווה מן היציע בכל צעד ושעל ופסע. עכשיו הוא קצת סוכן, קצת פרשן, קצת בענייני חדרי כושר והרבה מעניין לשמוע. כמו תמיד.

ופה תוכלו לקרוא הרחבה של סר ש. הרמלין על האיש, חבר בחיל התותחנים של כדורסלע.