יכול להיות ששמעל'ה ושות' סידרו לשארפ חוזה עד גיל 52, שבו מעוגנת קצבת פנסיה קבועה עד קץ הימים? לא נכחיש זאת וגם לא נאשר, אבל בעיקר לא נופתע. אחרי הכול, האיש אחראי על הנס הגדול ביותר שאירע למכבים מאז נס פך השמן המיתולוגי.

מה שהופך את שארפ לכל-כך מיוחד היא העובדה שהאיש תמיד בא לעבוד, ולא משנה אם מדובר במשחק מכריע מול פנאתינייקוס או טיול על גבעת-שמואל. שארפ לא מפלה, מבדיל או עושה איפה ואיפה, ואצלו, דין מושון יעקוסי כדין בודירוגה. הבן-אדם ישרוט, ינשוך ויטריד את שמוליק ברנר באותה אינטנסיביות שיעשה זאת לחואן קרלוס נבארו, וזוהי גדולתו.

מדובר באחת המציאות הגדולות של מכבי ת"א אי-פעם, ועליה חתום מאמננו הלאומי צביקה שרף, ששלף את שארפ מהעמק בליגת המשנה אי-אז באמצע שנות התשעים. הזמן עובר, הזמן עבר, הזמן עבר כמעט – קיץ, חורף, סתיו, אביב, עוד שנה חלפה כמאמר רותי נבון, ודריק שארפ עדיין כאן: משתטח על עוד כדור אבוד, מציק לעוד גארד אירופאי שלא מבין מי היא הקרצייה האנושית הזו, וממשיך לזרוק רגליו לכל עבר בעת שעולה לשלשה (שמא אולי ייפול השופט בפח ויעניק לו גם פאול על הדרך). אדיר שבאדירים, תותח שבתותחים וגם חביב הסיפרה. ואם תלכו ללינק המופתי 'אגדות מהלכות' תוכלו לקרוא עליו עוד.