קשה לשכוח את גודל המסגרת והעדשות במשקפיו של שוקי שוורץ אי-אז בסוף שנות השבעים, כשעלה מהספסל של מכבי ת"א להרביץ קצת בגויים ובערלים. סביר להניח שכיום משקפיו מותאמים היטב לאופנה הנוכחית.

לא היה חסון ואתלטי במיוחד, שוקי. גם לא שרירי ומתייפה אל מול המראה כיניב גרין הרווק הנחשק, אבל עשה את העבודה באופן נאה כרפאל למדי. 1.98 בסך הכל, אבל ידע לחטוף ולדחוף בצבע, וגם הפליא מפעם לפעם בקליעות מחצי מרחק. כה רחוקות השנים ההן והשחור-לבן הבלתי חוזר, שנדמה כי מהמאה שעברה לקוחים סיפורי העלילה האלה.

אופס, אכן מהמאה שעברה הינם.

שוקי, שמישהו צריך פעם לבדוק אם שמו המלא הוא יהושע כמשוער וכמצופה, גדל והתפתח בחיפה-הכרך ושיחק בהפועל חיפה, קבוצה שהלמה את מידותיו בהחלט. היה שם שחקן-שחקן, היה, גם בטור הנקודות. כמו רבים וטובים מבני העם הזה שבלטו מקבוצות אחרות, אפילו אותו גרין ממש שהוזכר קודם לכן, גם הוא נשאב אל מכבי ת"א והפך לשחקן ספסל בפול טיים ג'וב.

אגב שוקי ויהושע, זה אולי המקום לספר את סיפורו של המורה שוקי מחטיבת הביניים /תיכון בן גוריון בפתח-תקוה, עיר האורות, אי-אז בתחילת שנות השמונים, ויסלח לי שוורץ האליל על שאני קוטע את תוכן הערך שעל שמו בסיפורי זוטות מסוג זה. ובכן, יום אחד הגיעה אמא של תלמיד לשוחח באחת ההפסקות עם המורה שוקי על פי בקשתו (מה הוא לימד, לעזאזל? היסטוריה? תנ"ך? השנים לא עושות טוב לזיכרון שלי). כנראה שהיה חלש התלמיד ההוא או משהו כזה ורצה המורה לשגר נזיפה ואזהרה.

כשפנתה האם אל תלמידים ושאלה אותם מיהו המורה שוקי מבין כל המבוגרים שמסתובבים באזור, הצביעו כמה מהם לעברו והאם הודתה להם בחיוך, יש להניח ואף להניח יש.

ניגשה הגברת אל המורה ואמרה: "שלום, אתה המורה שוקי?". ענה לה המורה: "לא". נבוכה-משהו המשיכה ואמרה: "אבל תלמידים אמרו לי שאתה המורה שוקי, הזמנת אותי לשיחה לגבי הבן שלי". אמר לה: "אני לא המורה שוקי. אני המורה יהושע".

האגדה שהתפתחה עם השנים מספרת, שבעצם הוא לא אישר את היותו הוא-עצמו גם בפנייה השנייה של האמא, והמשיך להתעקש שאינו שוקי מבלי להזדהות, וכי הגברת סבבה על עקבותיה והלכה הביתה מבלי שהשיחה לגבי בנה תצא לפועל. ואולי האגדה היא המציאות, מי זוכר.

סיפור נאה היה זה אי-אז בימים, וכזה הוא גם עכשיו.

ובחזרה לשוקי שוורץ.

שש
אליפויות הרביץ וגם ששה גביעי מדינה עם מכבי ת"א. שמח וצהל ב-1977 עם הגביע האירופי הראשון של מכבי וגם ארבע שנים מאוחר יותר עם הגביע השני. לא נשכח לו גם זאת: האיש היה חלק מנבחרת ישראל בזכייה במדליית הכסף ב-1979. ככזה, אפשר בהחלט לראות בו חלק מדור הזהב, תור הזהב או אולי אפילו שור הזהב של הכדורסל הישראלי. בטח לא חלק מהחור או הבור של השנים האחרונות. לסיום הקריירה לקח לו את בית"ר ת"א לקינוח וסגר עניין.

אדם נעים הליכות הוא שוקי שוורץ. יצא לי לראיין אותו בעבר ברדיו, גם לדבר איתו בקטנה ובקטנטנה פה ושם וגם שם ופה. בהחלט איש נעים, נתקשה להכחיש זאת.

כולם זוכרים את יום הולדתו של מיקי ברקוביץ' ב-17.2.1954 ואף אחד, חוץ מבני משפחתו של שוורץ, לא זוכר את יום הולדתו של האיש ב-3.4.1954. עניין של חודשיים בסך הכל ואילו תהומות, יאאאא אולוהייים, מפרידות ברמת הפרסום בין השניים. בעסקים, בכל אופן, שוקי עושה חיל. שהרי לא משנה כמה נקודות קלעת בקריירה ובאיזה מקום אתה מדורג בין קלעי כל הזמנים של הליגה, כדי לדעת להיות סוחר או מנהל טוב.

אחרי שניהל ועבד בתחומי כספים והשקעות וכאלה, הוא משמש בשנים האחרונות כבעלים של חברת טולמנ'ס. רהיטי יוקרה, יו נואו. נעריכו על כך ועל הדרך הארוכה והיפה שעשה מאז פרש ממשחק. לכבוד הוא לנו לצרף צ'מפיוניסט שכזה לרשימת הערכים של 'זה א-ב של כדורסלע'.