אי אז בימים אימן כאן מי שנחשב לאחד מבכירי המאמנים בעת הקדומה של ליגת קזינו, הלוא הוא החבר המכובד שמעון שלח המכונה גם צ'ינגה. כינוי דרמטי וקופצני כל כך, מתיישב היטב על הלשון וכל שנותר הוא להצטער על כך שלא נולדנו כבר אז כדי לנפנף לכולם ולומר בגאווה: היי, גם את הכינוי הזה אנחנו המצאנו.

כך או אחרת, אחרת או כך, שלח, יליד וילנה-העיר, נולד ב-1932 ועלה לארץ כשהוא בן 5.

החל דרכו כאן כשחקן בנוער של הפועל ת"א ובהמשך בבוגרים של המועדון ובהפועל מעיין ברוך. הוא הופיע 21 פעמים בנבחרת ישראל, גם זאת יש להזכיר.

ברם אולם ואף על פי כן, עיקר פרסומו ושמו באו לו מימיו כמאמן הפועל ת"א בשנות השישים. האיש הוביל את אדומי-העור לזכייה בארבע אליפויות בין 1960 ל-1966 (ונשאלת השאלה האם היה כה גדול וכה גדולים היו שחקניו, עד שהעלימו לחלוטין את צהובי-העור? הכיצד קרה כדבר הזה? היכן ההיסטוריון אשר יספר, יגדיר ויעצים את אותם ימים, על חשבון סיקור תפל של ההיקמנים המשונים של ימינו אנו?).

בין לבין אותן אליפויות, אגב, הרביץ צ'ינגה גם זכייה אחת בגביע המדינה עם הפועל ת"א ב-1962. הוא עבד גם בהפועל גבת והפועל רמת גן.

לא צחוק, קנון היה האיש. הוא שימש כמאמן נבחרת ישראל במשך שש שנים (1965 עד 1971) והוביל אותה לזכייה במדליית זהב במשחקי עמי אסיה ב-1966 בתאילנד ובמדליית כסף בארבע שנים מאוחר יותר, רק האל הטוב זוכר היכן זה היה.

אשתו, סימה, היתה כדורסלנית בהפועל ת"א ובנו המכובד, אמיר, הפך למרבה הצער לביפיונר במכבי ת"א. לא נבין כיצד מבית של שני שחקני כדורסל יצא ביפיונר, ואף נמחה על כך בתוקף.

לאחר שהתרחק מכדורסל, התקרב לכדורסל נכים. כי כדורסל זה כדורסל, יו נואו, קשה להימלט. הוא אימן את הנבחרת בשלל טורנירים כאלה ואחרים לאורך שנים רבות, והוביל אותה למשחקים האולימפיים שוב ושוב, פעם אחר פעם.

יש לומר ואף לומר יש, כי שמעון שלח הוא אחד הבכירים שבמאמני הכדורסל בישראל אי-פעם, והעובדה שלא מדברים עליו מספיק קשורה, מן הסתם, לכך שלא עבד במועדון שהיתה לו מדינה. ברם אולם, לקחת ארבע
אליפויות וגביע אחד עם הפועל ת"א בתוך שבע עונות, מה נאמר – אם תרצו אין זו אגדה.

אמרו את זה קודם לפניי, לא משנה.