ששון, שרון – הנער הצנום והארוך כבר לא נער, אבל אותה שאלה נשאלת כבר כמה שנים לגביו: האם שיאו עוד לפניו, או שאת שיאו כבר ראינו בימיו בעירוני נהריה. יש הטוענים ככה, יש אחרת.

דמותו עוד זכורה מתקופתם של צביקה שרף ויורם חרוש במכבי ת"א, עת הגיח פתאום משום מקום כשחקן אימונים לתקופה של כמה חודשים. אמרו אז שהוא משחק בבני-יהודה או מה. ששון הוא סוג של לייט-בלומר. לא שיחק בקדטים, לא בנוער, לא בעתודה ונעשה שחקן מרכזי בליגה אחרי כמה שנות ייבוש על הספסל של גליל עליון, מלבד העונה האחרונה שם.

אז, פחות או יותר באותו זמן, פתאום מישהו שם לב שהוא מספיק גבוה ומספיק קולע, ויכול להוות מיס מצ' נאה כרפאל מול הרבה שחקנים והרבה יריבות. מפה לשם הוא נעשה שחקן נבחרת ישראל.

האיש נתן קפיצה מטאורית ב-2002, עם עונה פנטסטית. שרשרת המזון עבדה היטב במקרה של ששון: שתי עונות חביבות בהחלט בנהריה הספיקו לאוראל-גרייט הרוסית כדי להחתים אותו, ועונה אישית פנטסטית ברוסיה הספיקה למכבי ת"א לנכס אותו לספסל שלה.

אחרי תקופת התאקלמות שגרתית לשחקן בעונתו הראשונה במכבי, ששון התחיל להראות מה הוא יודע (גם ביורוליג) לקראת סוף העונה: קליעה אבסולוטית מבחוץ, מלווה באתלטיות חסרת גבולות (א-לה יואב ספר, אביו הרוחני). הרכות בהגנה אמנם נשארה, זה נכון, אבל היי: ששון אף-פעם לא התפרסם בזכות היותו סטופר הגנתי. במקרה הטוב יש לו שעון עם סטופר (וגם זה בספק).

מצד שני, אגב, הפחד בעיניו היה כה גדול כששיחק אצל רבי פנחס הגרשוני, עד שבכל הזדמנות צ'יפח שחקן יריב שעבר אותו וביצע. העיקר שהרבי לא יצעק. למעשה, הפסיק לשמור ועבר לבצע עבירות.

העונה השנייה שלו במכבי כבר הייתה קצת עונת נסיגה, כשפציעות משונות ויסאיטיס אחד משונה לא פחות הפריעו לו במסע לעבר דקות המשחק הנסתרות. ששון החליט לחתוך במהלך הקיץ, ועבר לירושלים – במה שמסתמן כדבר הכי חכם שעשה (אלא אם כן המציא תרופה לסרטן ואנחנו לא יודעים, כן?).

קצת לא ברור, עם זאת, כיצד לא חשבו שדרי הכדורסל על קריאה קלאסית לכבוד צ'אקה אימתנית שלוש לשלוש שנכנסת מתשעה מטר. משהו בנוסח: ששוווווווווון (כשהכדור באוויר) ושמחה!! (כשהוא נכנס, ועכשיו תור הקהל להיות באוויר).